"מועדים לשמחה"

חשבת על זה פעם?
בעצם, אומרים לך אחרי שאת מועדת- תשמחי!
למה?
איך אפשר לשמוח כשמועדים?
אנחנו ישר נתקפות רגשות אשם, תסכול, עצבות
ממש ההפך משמחה..

זה יכול להיות שילד ברח לך מהגן ולא שמת לב
והתמודדת עם הורים כועסים
זה יכול להיות שלא זיהית קושי וכאב של ילד
זה יכול להיות ששכחת משהו
או לא טפלת במשהו…
יש המון דברים שאנחנו מרגישות שאנחנו מועדות
בהם, נכשלות בהם.. ודווקא מאוד התאמצנו…

אז מה העניין להגיד לך מעדת- תשמחי?

כי בלי שמחה תמשיכי למעוד עוד ועוד…
נכון, המעידה כואבת
אבל אחריה חייבים להמשיך לשמוח
חייבים לאזור כוחות ולהמשיך

כי בלי שמחה אי אפשר לעבוד
בעבודה הזאת שלך
כי בלי חיוך אי אפשר לקבל ילדים
כי עם הרגשה שאני גננת שנכשלת
אי אפשר לתפעל ולנהל גן !

אז גם אם נכשלת ומעדת
תזכרי שכולנו מועדים
תזכרי שזה בסדר
ושאת כמו כולם
מועדת לשמחה.

תשאירי את המעידה בעבר
ותמצאי דרכים לשמח את עצמך
זו העבודה שלך!