שלום יקרה
האם גם את מקווה שיום השואה
ייפול ביום החופשי שלך?
האם גם לךמתהפכת הבטן
כשאת חושבת על היום הזה?
את לא לבד.
הרבה גננות מתלבטות מה ואיך
ואם בכלל להתייחס ליום השואה.
מצד אחד זה יום שקשה להתעלם ממנו.
יש צפירה – שהילדים ישמעו,
חלק מהילדים נחשפים בבית
ושואלים שאלות בגן.
זה יום אבל לאומי.
קשה לא להתייחס.
מצד שני, זה יום עם תכנים קשים,
שלא מתאימים לגיל הרך.
ולפעמים לגננת עצמה קשה להתמודד
עם התכנים האלה ובוודאי שלא לספר עליהם.
כגננת בתחילת דרכה ניסיתי לספר
בצורה כללית על השואה.
זה לא עבד.
הייתי מבולבלת. לא ידעתי מה בדיוק לספר וכמה.
אבדתי את הקשב של הילדים.
ניסיתי להשתמש בסיפורים קיימים,
אבל היה לי קשה לספר אותם.
הבנתי שאני צריכה למצוא משהו שמתאים לי.
שאוכל לספר אותו בלי להיחנק מדמעות.
שאוכל לספר אותו ולהרגיש שגם העברתי
לילדים מסר, ערך ולא רק עובדות.
ולכן כתבתי סיפור משלי.
סיפור שמעביר ערך, שחשוב לי להעביר!
שמדגיש גבורה ושמספר בעדינות על מחסור
שלא נוגע בדברים כואבים כמו פרידה או מוות,
שמזכיר לילדים משהו מהעולם שלהם
ויש לו סוף טוב.
אז ישבתי לחקור את הנושא
קראתי עדויות, סיפורים וליקטתי רעיונות.
כתבתי סיפור לא אמתי אבל מבוסס
על דברים אמתיים שקרו לאנשים בשואה.
אז מה לעשות?
להכין את עצמי. לא לאלתר על המקום.
לחשוב :
מה מתאים לי (רגשית) לספר?
מה מתאים מתוך זה לילדי הגן שלי?(אולי לא מתאים בכלל? )
איך אני הולכת להכין את הילדים לכך שתהיה צפירה?
מה אני אומרת להם?
האם זה יהיה יום קצת פחות שמח בגן?
איזה ערך אני רוצה להעביר להם ביום הזה? מה המטרה שלי?
באלו כלים פדגוגים אני רוצה להשתמש?
עלות החוברת ליום השואה
30 ש"ח בלבד!
שלך
אביטל
השאר תגובה